כתיבת סיפורי חיים

סיפורי חיים - כתיבה ועריכה

קונספט מלא של תוכן - כתיבה ועריכת לשון

סיפור חיינו נטווה מדי יום בזיכרונות הקטנים שאנו משאירים בדרכנו  כשביל של עקבות. בדרך זו ודאי הצטלבה דרכיכם באנשים שהפכו לחברים, לבני משפחה או באלו שנקלעו בשביל בו צעדתם, השפיעו והמשיכו הלאה. הריחות והטעמים שחוויתם בילדותכם ובהתבגרותכם מלווים את מסלול חייכם. טעם תבשיל יום השישי של סבתא, ריחות ההדרים בשדות, ריחה של אהבה ראשונה ועוד

תיעוד חיים הוא תהליך מרתק לאלו שמוכנים לצלול למסע העבר של חייהם. הספר הוא מתנה לכל בני המשפחה לדורי דורות

גלית בן חמו | כותבת ועורכת לשון

בעיני הכתיבה מבוססת על הקשבה. מפגשי הראיונות הם דרך להכרת הדמויות המרכזיות, והן אבן היסוד לבניית סיפור חיים. מטלאי זיכרונות אני יוצרת קולאז' של סיפור משפחתי מרגש וייחודי ליקיריכם"

בעזרתה של מעצבת גרפית קורם הספר עור וגידים לחוויה ויזואלית נעימה ומרגשת
מזמינה אתכם לצאת למסע שיוציא לאור את סיפור חייכם 

הספרים

יום הולדתי ה- 80 מתקרב, ואני יכול להביט לאחור על התחנות שעברתי בחיי. זמנים אחרים ושונים כל כך ממה שמכיר הדור שחי היום בארץ. כל כך שונה עד שלפעמים אני חושב לעצמי האם הנכדים באמת יכולים להבין חלקים מסוימים בסיפור חיי. יש דברים שאינם משתנים מאז ועד היום. למשל, דאגה של אימא תמיד תישאר דאגה של אימא, ובית יהיה תמיד בית. אבל יש חלקים בסיפור חיי שאותם אני מספר, צוחק ואומר לעצמי 'זה לא ייאמן', אבל אלה באמת היו החיים שלנו לפני שבעים-שמונים שנים. היו לנו תנאים אחרים לגמרי, והיינו צריכים להתמודד עם דברים שהיום לא יעלו על הדעת.

למרגלות הרי האטלס ולצד צבעי הטבע העזים שכן הכפר הקטן ויידן (Vidan) שבמרוקו הנופים הירוקים והמעיינות הזורמים היו לחלק מנוף ילדותו של אבי. החיים בכפר היו חיי קהילה מעורבים, והמשפחות גידלו בו את צאצאיהם בפשטות רבה. הפרנסה הייתה מעבודת כפיים , והשכר בצידן היה על פי רוב זעום. למרות זאת, ילדי הכפר מעולם לא חשו בחוסר, מכיוון שדרך חיים זו הייתה היחידה שהכירו. בכפר התגוררו כעשרים משפחות יהודיות, ובכך הסתכמה הקהילה היהודית. לתוך אותה קהילה הצטרפה משפחת בן אבו.

סיפור הדורות במשפחתנו מתחיל לו אי שם במחוזות מרוקו הספרדית, בארם צובא בסוריה, בירושלים וביוון, מתלכד בארגנטינה הרחוקה ומתגלגל עד לארץ ישראל. דפי הספר מגוללים בתוכם אירועים משפחתיים שהשתלבו בתוך אירועי ההיסטוריה של אותה תקופה. דבר הוביל לדבר, אירוע שהשפיע על אחר וכך התלכדנו מכל קצוות תבל למשפחה שאנו היום- משפחת ברטוב. הדרך לא הייתה תמיד פשוטה, ולעיתים מכשולי הדרך היו קשים מנשוא. היו רגעים בהם נשברנו ולא ראינו את האור שבקצה המנהרה, אך דווקא אז מצאנו את הכוח להמשיך הלאה למרות הכאב הנורא.

דרכם של שרה ברזילי ומנחם גשרי הצטלבה בשנת 1947. מאז ובמשך כמעט שבעים שנה יצרו זוגיות איתנה, שיש שהמשילו אותה לחזקה כ'גשר של ברזל'. הם נישאו בשנת 1948 ונולדו להם שלושה ילדים ובעקבותיהם התרחבה המשפחה והתברכה בנכדים ובנינים, שכל אחד מהם זכה בדרכו לקחת חלק בחייהם.

בשנה זו, שנת 2017, התכנסה משפחת גשרי על כל שלוחותיה וענפיה כדי לספר את סיפורם של שרה ומנחם, אנשי חדרה ואנשי הארץ הזאת במלוא מובן המילה. יחד ובנפרד אספו פריטים, מסמכים ועדויות על מנת ליצור ספר חיים שמבין דפיו יעלה סיפור חייהם.

בתחילתו של תהליך לכתיבת ספר אמרה לי לקוחה: 'הסיפורים שלי הם שגרתיים, איך בכלל אפשר להפוך אותם לסיפור חיים'? אמרתי לה: 'את תספרי לי כל מה שאת זוכרת, ואני אדאג לספר בשבילך את הסיפור'. וכך כתבתי על זיכרון ילדות שלה מחוף הכינרת

כשהילדים שואלים על סבא וסבתא

כתיבת סיפורי חיים