בציר שבו מתחברות המילים לתמונות, הופך הסיפור האישי לספר חיים.
זו אומנם לא הפעם הראשונה שאני זוכה להיות חלק מההתרחשות הזו; אבל הבוקר כשDana Asulin Amrami שלחה אליי את קובץ העיצוב הראשוני [וכולה מתרגשת], חזרה אליי ההרגשה המוכרת של התרחבות פנימית מרוב התרגשות.
אני נוהגת לומר שספר החיים הוא הדובדבן שבקצפת, אבל ללא התהליך העוצמתי שמתרחש בדרך, הוא כנראה היה רק ספר - יפה, מהודר וכנראה מדויק.
אבל בשבילי, סיפורים זה החיים עצמם; וכך הם גם נכתבים.
מודה על הזכות לסייע לאנשים להוציא אל האור את עצמם. ... See MoreSee Less
Photo
"אבל, שלא יראו אותי!"
המשפט הזה הוא הדיסוננס המשעשע ביותר, שאני נתקלת בו בשיחות עם אנשים. מצד אחד הם רוצים להרחיב את החשיפה של העסק ולהגיע ללקוחות פוטנציאליים נוספים; אבל מצד שני הם לא רוצים להיחשף. נקודה!
איש חכם ודאי אמר לכם פעם: אתם זה העסק - והעסק הוא אתם!
אבל...
זה לא אומר שחייבים לפרוס על פני הרשת החברתית את כל תכולת "הקורקבן" שלכם [ביטוי כזה מפעם 🤦♀️], אבל משהו בכל זאת חייב לצאת לאור.
אין חשיפה בלי חשיפה, כמו שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אז בואו נניח את זה על השולחן: הכי קלאסי לכולנו [כן, גם אני הייתי ממש רוצה בזה], הוא שהלקוחות ינועו אלינו מכוח האינרציה; אבל גם אחרי שזה יקרה [וזה יקרה, לקוחות שיגיעו אליכם מפה לאוזן] אנחנו חייבים להישאר על המפה.
אז מי יוצא איתי החוצה אל האור? ... See MoreSee Less
Photo
