משפחה על גלגלים

פורסם במגזין "עלי חפר" – גיליון אפריל־מאי 2020

בזמן שעלינו נכפה חופש עם הילדים ללא תאריך סיום, יש כאלו שבחרו לצאת לחופש כזה מרצון, בנסיבות אחרות כמובן. באפריל 2018 מכרו תמר ואיגור תורגמן את תכולת ביתם, עזבו מקומות עבודה מסודרים, רכשו 6 כרטיסי טיסה לכיוון אחד, ויצאו עם ארבעת ילדיהם לטיול קרוונים באמריקה [בצפון, במרכז ובדרום]. בימים אלה הם שוהים בארגנטינה, כשהיעד לסיום הטיול מסתמן כרגע לסביבות חודש אוגוסט. "התוכנית היא להמשיך בטיול עד שהתקציב שלנו יסתיים," מסבירה לי תמר בשיחה טרנס־אטלנטית.

איגור (בן 40) ותמר (בת 37) הם תושבי עמק חפר, וביתם האחרון היה בבית ינאי. שניהם מאמני כושר בהכשרתם. איגור עבד במחלקת הספורט של עמק חפר, והיה מנהל אגודת הפועל עמק חפר באתלטיקה, ותמר הדריכה קבוצות כושר במרכז הקהילתי בכפר ויתקין.

הרעיון לצאת לטיול ממושך התבשל הרבה לפני שיצא לפועל. "לתמר יש תמיד רעיונות חדשים ולא שגרתיים בראש," מתאר איגור את הזרע שהצמיח את הרעיון. "פעם היא אמרה לי בוא נרכב על אופניים לאילת, ואני שלרוב זורם איתה, הסכמתי. אז רכבנו דרומה על אופניים". באותה דרך פנתה אליו תמר לפני כשלוש שנים, והעלתה על הפרק את הנסיעה לארצות הברית עם כרטיס פתוח. "בהתחלה פסלתי את זה לגמרי. זה לא נראה לי כמו משהו שאנחנו יכולים לעשות באותו זמן. הייתה לנו עבודה והתחייבויות, והילדים כמובן היו שיקול. אבל לאט־לאט התרגלתי לרעיון שלה, והבנתי שזה אפשרי, ושזו יכולה להיות חוויה מיוחדת לכולנו. החלטנו שנחכה שהבן הצעיר שלנו יגיע לגיל ארבע, ואז נטוס, אבל זה קרה הרבה לפני כן".
לבני הזוג תורגמן ארבעה ילדים: נועם (בן 11), דניאל (בן 9), מיה (בת 7) ובן (בן 5). "היה לנו חשוב לצאת עם הילדים בשלב כזה שמצד אחד כולנו נוכל ליהנות, ומצד שני שהילדים יהיו מספיק בוגרים כדי שיזכרו את החוויות שהם עוברים," סיכם איגור את ההחלטה להשהות במעט את יציאתם.

התשתית לנסיעה הייתה טמונה בסגנון חייהם

תמר: "עוד לפני שאיגור ואני התחתנו נהגנו בכל שנה לסבלט את הבית, ולצאת לחופשה למשך חודש או חודשיים, כל פעם ליעד אחר בחו"ל, ולטיולי טראקים ואוהלים. זה סגנון החיים שלנו, ולא הפסקנו בזה כשהילדים הגיעו, וגם לא בזמן שהייתי בהריונות. המשכנו באותה מתכונת, אבל כמובן עם התאמות לגילאי הילדים.
הפעילות הגופנית וטיולי הטבע הם דרך החינוך שלנו, ואנחנו מאמינים שבאמצעות התנועה והאתגרים שעולים מהשטח, נוצרת למידה והילדים סופגים ערכים".

הנסיעה הממושכת דרשה מכם לשנות אורחות חיים למתכונת של פשטות?

תמר: "אף פעם לא היה לנו סגנון חיים ראוותני, והיום אחרי שטיילנו כל כך הרבה, זה התחזק אצלי עוד יותר. אני אומרת לאיגור, שלדעתי היום אני יכולה להסתפק במעט יותר ממה שהסתפקתי בעבר.
אני לא חושבת שהפשטות מאפיינת את הטיול שלנו, ואפילו להפך. אני חושבת שהחיים בתוך ארבע קירות הם למעשה הפשטות. אנחנו פותחים עיניים בכל בוקר ורואים הרים, אגמים אין־סופיים ויערות, וזה לא פשוט בכלל".
איגור: "יש אנשים שעוברים חיים שלמים, בלי שחוו חוויות, ואנחנו חווים בשנתיים חוויות של חיים שלמים".

מעבר לסגנון החיים הייחודי של בני הזוג, וההתייחסות הקלילה שלהם להתנסויות חדשות, ההחלטה שלהם לנסוע הושפעה גם מסגנון החיים הישראלי, שמתאפיין בסטרס. על כך מסביר איגור: "החיים בארץ היו די לחוצים מבחינת ההתנהלות המשפחתית היום־יומית שלנו. תמר ואני עבדנו בחינוך הבלתי פורמלי, ולכן במהלך השבוע ראיתי את הילדים מעט בבוקר ומעט לפני שהם הלכו לישון. אפשר להגיד שחיי המשפחה שלנו התרכזו בעיקר לסופי השבוע, וגם אז כשהיו אירועים מיוחדים עבדנו. זה הגיע למצב שאף פעם לא היינו יחד ב-100 אחוזים. עד שהגיע היום שהחלטנו 'די עם השיגעון הזה', ושאנחנו רוצים להקדיש את עצמנו לעצמנו ולמשפחה".

איך הגיבה הסביבה לרעיון שלכם לעזוב לזמן בלתי מוגבל?

תמר: "רוב האנשים שקרובים אלינו, הם באותו ראש כמונו. כמובן, זה לא אומר שהם יעשו את מה שאנחנו עושים, אבל הם מבינים את אורח החיים שלנו, ופרגנו לנו מאוד. היו אנשים רחוקים יותר, שהתפעלו ואמרו שיש לנו אומץ. ואני חושבת שדווקא להם יש את האומץ לתת לחיים לעבור מבלי שיעברו הרפתקה מיוחדת כלשהי".

איגור: "אומנם לקח לי קצת זמן להתרגל לרעיון, אבל ברגע שהחלטתי, זה כבר לא שינה מה אמרו מסביב. זה נקבע ביני ובין תמר, ומאותו רגע הייתה מעין אופוריה; הרגשה של שחרור, וכל מה שהעסיק אותנו היה מתי זה כבר יקרה".

על גלגלים באמריקה

באפריל הם רכשו כרטיס לכיוון אחד ונחתו בפלורידה, שם רכשו את הקרוון שהפך לביתם הנייד. "בהתחלה נצמדנו למסלול שתכננו לפני הנסיעה, אבל אחרי חודשיים כבר היו לנו הבנות חדשות, והתחלנו לשנות כיוון," מסבירה תמר.
הקרוון מיועד לשישה אנשים, ובנוי כחטיבה אחת עם הרכב המוביל [אוטו־קרוון]. תוכניתם היא למכור אותו בשלב שבו יחליטו לשוב ארצה, ובכסף שירוויחו ממנו ירכשו את כרטיסי הטיסה.

איגור: "החודשיים הראשונים היו תקופה של התאקלמות, וטוב שהיא נעשתה בפלורידה, כי האזור הזה נוח מאוד למטיילים בקראוונים, וזה עזר לנו להתרגל, להבין ולהתמצא בכל העניין הזה. למשל בהתחלה עצרנו בחניונים מסודרים, אבל אחר כך הבנו שיש מקומות נוספים שאפשר להחנות בהם ללא תשלום או בתשלום סמלי. לכל אזור יש את החוקים שלו, במרכז אמריקה למשל אפשר להחנות את הקרוון במרכז תיירותי למשך שבוע, ואף אחד לא יאמר על כך דבר".

תמר: "רק כשהתחלנו לטייל ראינו עד כמה סגנון הטיול שלנו נפוץ. ראינו זוגות בגילאים שונים ומשפחות עם ילדים. פגשנו זוג פנסיונרים מגרמניה שמטיילים כבר 6 שנים. גיליתי שיש הרבה מאוד דברים יחסיים, כי כשטיילנו באזור אמריקה כולם התפעלו איך אנחנו מצליחים להסתדר בתוך קרוון, שלהגדרתם היה קטן. אבל כשהגענו לדרום אמריקה התגובה השתנתה לגמרי, וכולם נדהמו מהגודל העצום של הקרוון. הכול יחסי".

המסלול של משפחת תורגמן התחיל בפלורידה, משם הם הצפינו למפלי הניאגרה, אחר כך נסעו מערבה למונטנה, והמשיכו לדרום יוטה, אריזונה וטקסס. משם חצו את הגבול למקסיקו וטיילו בדרום אמריקה, עד לנקודה שבה הם נמצאים כעת, בארגנטינה.

"בתחילת הטיול גילינו את Wwoof," מסבירה תמר. מדובר ברשת בן־לאומית של ארגונים מקומיים, שמסייעים בהשמת מתנדבים מרחבי העולם בחוות אורגניות, תמורת לינה ומזון. "לא כל חווה רצתה לקלוט משפחה להתנדבות, כי אז נדרש מהם להאכיל שישה פיות, אבל הבטחנו שנעבוד יותר, ושגם הגדולים יוכלו לסייע, והיו חוות שהסכימו לקלוט אותנו. זו חוויה נהדרת, חיינו עם המקומיים, ועשינו הכול, החל מהקמת גדרות, חליבת פרות ועד לבנייה של מבנים. מעבר לזה, הילדים לומדים בצורה משמעותית ערך של נתינה".

סדר יום לצד גמישות עם הילדים

תמר ואיגור בוחרים את היעדים שלהם גם על פי החוות האורגניות וגם על פי אפשרויות הטיולים הרגליים שבסביבה. "יש גמישות גדולה ביום שלנו," מתארת תמר את לוח הזמנים המשפחתי. "אבל לצד זה יש סדר יום. אנחנו לא הִיפִּים שנזרקים, ואנחנו ממלאים את היום בפעילות. נועם ודניאל לומדים כל יום שעתיים, והקטנים משחקים, ולאחרונה הכנסנו לשגרה שהגדולים מלמדים את מיה ובן".

"אני רואה עד כמה החוויה הזו גיבשה את הילדים, וזה כיף גדול לראות אותם ככה",
 מסביר איגור. "הם משחקים יחד, וגם בימי גשם, כשאי אפשר לצאת החוצה, הם מעסיקים את עצמם, ואף פעם לא משעמם להם".
על הלימודים מסביר איגור: "בארץ לא הייתי מעורב בלימודים שלהם, וכשהתחלנו ללמד אותם, הייתי המום מהדרך שהם למדו בה. היה להם קשה ללמוד בלי הנחיה או בלי שמישהו יענה במקומם על השאלה. במשך חצי שנה לימדנו אותם להיות עצמאיים, והיום הם פיתחו עצמאות לימודית".

משפחה 24/7 וזמן פרטי

לצד המרחבים של הטבע יצרו תמר ואיגור גבולות. כך מסבירה תמר: "הקרוון הוא חלל משותף, ולכן בשעה שמונה וחצי בערב, לא משנה אם הילדים עייפים או לא, הם נכנסים למיטות וסוגרים את הווילון. גם בבוקר, יש לנו סיכום שהם לא קמים מהמיטה עד שהם שומעים אותנו. הם יכולים לעשות כרצונם במיטה, אבל מכבדים את הפרטיות שלנו".

"הכול מתנהל כאן ברוח טובה. אין לחץ, וגם אין לחץ לבלות יחד 24/7. לכל אחד מאיתנו יש את הזמן שלו. איגור יוצא לרוץ לפעמים, ואני יוצאת לטייל לבד או קוראת ספרים, וזה נותן לכל אחד את המרחב האישי שהוא זקוק לו".
איגור: "תמיד היינו משפחה מגובשת, ואהבנו לבלות יחד, והטיול הזה הדגיש את זה עוד יותר. החוויות שלנו כאן מספיקות לי לעוד מאה שנה".

תמליצו לאחרים לצאת לטיול דומה?

תמר: "לנו כמשפחה וכאנשי חינוך זה מתאים מאוד. אם יכולתי הייתי ממשיכה בזה עוד כמה שנים. אבל זה לא מתאים לכל משפחה. היו שאמרו לנו מראש, שיהיה לנו קשה. אני לא הרגשתי קושי בשום שלב. לקח זמן עד שהתרגלנו לעניין, ולכן אם יש משפחה שזה מתאים לה, אני אציע להם לעבור את החודשיים של ההתאקלמות, כי אחריה הכול משתפר בהרבה".

4 תגובות

  1. יפית שמואל

    "ואני חושבת שדווקא להם יש את האומץ לתת לחיים לעבור מבלי שיעברו הרפתקה מיוחדת כלשהי". קראתי את זה וחשבתי לעצמי שהחיים הם הרפתקאה בפני עצמה. ולפעמים היא מספיקה לאנשים.
    ושאני מאחלת לכולם למצוא את ההרפתקאות הנכונות והמתאימות להם בחיים

  2. עירית הללי

    איזה כתבה מעניינת
    איזה ראש טוב וזרימה
    ממש לקנא בהם
    אנשים שמעיזים ומתנדבים
    טוב כפי שהם אמרו תמיד הם עשו דברים יוצאי דופן
    עוד לפני הנסיעה הגדולה,
    כתבה מאוד יפה נהנתי לקרוא כל הכבוד גליתוש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *