להוציא לאור ספר – אורחת בתוכניתה של מורן אייזנשטיין "הכול לטובה"

הנקודה המרכזית היא שכל אחד ואחת יכולים להוציא ספר לאור. אבל חשוב להבין, שהכתיבה לא נשארת רק ברמה של השראה וצריך לנקות את האשליה שהתהליך הוא פסטורלי. כתיבה דורשת עבודה, התחייבות ועקביות; וכל אלה חשוב שיעשו באהבה. כי כמו שאני נוהגת לומר [על בסיס פרסומת נוסטלגית] – ספר כותבים באהבה, או לא כותבים בכלל.

מורן אייזנשטיין חיזקה את דבריי, כשסיפרה למאזינים עד כמה אינטנסיבי ותובעני היה התהליך להפקת הספר שהיא הוציאה לאור.

דבר שני שעליו דיברתי בריאיון היה נושא הפרידה מהספר. בהתחלה הכתיבה יכולה להיות למגירה בלבד או רק רעיון כללי בראש, ולאט לאט קורם הרעיון עור וגידים והופך לטקסט שעובר לכותב צלילים או לעורך לשוני. כך או כך, הטקסט כבר לא נמצא בידיו של הוגה הרעיון, אלא יוצא החוצה לאדם נוסף וכנראה איתו עוד מספר אנשים שמעורבים בתהליך. 
בשלב הבא, הספר עובר עיבוד ושכתוב, ולפעמיים זה כואב או לא מתאים; וצריך להתרגל שהטקסטים עוברים שינויים. אחר כך הכותב רואה אותם בתלבושתם החדשה, וצריך לחיות עם זה בשלום.

מכאן ממשיכה החשיפה, כשהספר עובר לעיצוב ולעימוד גרפי. פתאום המילים מקבלות צורה, ויש עוד שלב בהבנה שהנה זה כנראה עשוי לקרות. הספר שלנו ייצא לאור. זה מבהיל, אבל זה עוד לא הסוף.

בשלב מתקדם מגיע הספר לבית הדפוס, וזהו שלב מותח מאוד. אחרי הכול, ספר זה לא כמו תוכן באתר, ומה אם נתחרט או נגלה טעות. גם פעם צריך להתרחש תהליך של שחרור. לאפשר לסיפור שלנו לעבור הלאה כמתנה לעולם, בידיעה שנחשפנו ואנחנו צפויים לקבל ביקורות – טובות וטובות פחות.

אבל כמו שמורן אומרת: "הכול לטובה", ואני המשכתי: "הכול אפשרי".