תקועים במחסום הכתיבה

נתחיל בזה שלא צריך הרבה כדי לצאת לדרך – דף ועט או מסמך נקי במחשב. תכתבו בדרך שהכי נוחה לכם לשחרר דרור למילים ולמחשבות; ומכאן אפשר לצאת לתרגול.
ההנחיה המרכזית היא שאין הנחיה. אין מילת מפתח או משפט טרייגר. פשוט מתיישבים ושופכים על הדף את כל מה שיוצא מהלב או מהראש, בלי לחשוב יותר מדי, בלי להסס… פשוט לכתוב.

אל תעצרו לבדוק איות, ואל תתעכבו על תיקונים ובחינת הניסוח. החשוב ביותר הוא לכתוב. גם אם תחזרו על משפט מפתח מספר פעמיים, כי פשוט הוא תקוע לכם בראש, זה יעשה את העבודה. בשלב כלשהו, אני מניחה, שתצליחו להשתחרר מהלופ של עצמכם, ותצאו לנתיבים חדשים של כתיבה.  

כמה כותבים? לשאלה הזו יש כמה וכמה תשובות. יש שמדברים בדקות, נניח בין 5 עד 15 דקות; ויש שמדברים בהיקף – תכתבו בהיקף של עמוד. אני מציעה שתקציבו לעצמכם את ההיקף בדרך שנוחה לכם. אל תתמסרו לרעיון של דקות, אם אתם מרגישים שזה גדול עליכם. אל תכפו על עצמכם היקף של שניים או שלושה עמודים, אם אתם לא יכולים לעמוד בזה.
הרעיון הוא לעודד אתכם לכתוב, ואם הקצבתם נניח 5 דקות של כתיבה, ואחרי 4 דקות נגמר לכם… אז נגמר. הכול טוב. הרעיון הוא לייצר רוטינה של כתיבה, להרגיל את עצמכם לשחרור של המחשבות – לכתוב ללא עכבות.

עוד דגש חשוב מסתתר בשמו של התרגיל – רצף! כתיבת רצף צריכה להיעשות ברצף. זה אומר שמרגע שהתחלתם לכתוב, אל תרימו את האצבעות מהמקלדת ואל תנתקו את העט מהנייר. ככל שתקפידו על זה, כך תחזקו את היכולת שלכם לכתוב בזרימה, ועל הדרך תפטרו את השופטים המבקרים ועוד, שצופים בכם לא פעם בזמן שאתם כותבים מאמר, כתבה או כל טקסט אחר.

לסיום, כמה עצות שאיתן אני רוצה לשלוח אתכם לדרך:

כתבתם ולא אהבתם, תמיד אפשר למחוק ולכתוב מחדש. איזה מזל!

אתם לא בטוחים שמה שכתבתם מספיק ראוי, תנו לאדם שאתם סומכים עליו להציץ במה שכתבתם. בקשו ממנו שייתן חוות דעת כנה על היצירה שלכם.

לפעמים טוב לשחרר את הכיוון. כשאני מגלה שמחסום כבד ירד על היצירתיות שלי, ואין כל דרך חזרה, אני פשוט מניחה. כן, זה לא קל לי. באופן מטפורי ולפעמים פיזי אני יוצאת לטייל, מרשה לעצמי "ללכת לאיבוד", ולגלות רעיונות מכיוון מפתיע ושונה. תופתעו עד כמה זה משחרר ומרענן.

אם כתבתם משהו והוא נראה "תקוע", תעזבו ותעברו לכתיבה של משהו אחר. תחזרו אל הטקסט הזה מחר! המפגש המרענן עם כתב היד מאמש, עשוי להפתיע אתכם. פתאום תגלו רעיונות חדשים שלא חשבתם עליהם אתמול. אין לכם מושג עד כמה.

ולקינוח, ההמלצה החמה שלי היא תכתבו כאילו אין מחר, וכאילו שאף אחד אינו צופה בכם!