אפשר בהחלט להשוות כתיבת סיפור לריצה למרחקים ארוכים. כמי שמלווה כותבים בתחילת דרכם במסעם המרתק, אני עדה להתלהבות האדירה שמציפה אותם בתחילת הדרך, ולצד זה לקשיים שנערמים בהמשכה. זה לגמרי מובן. אחרי הכול, קשה להחזיק ריאות מלאות במוטיבציה, כשהן צריכות לשמש את הסופר.ת למרחקים המתמשכים כל כך של כתיבת הסיפור. זו יכולה להיות עלילה שהיא לגמרי סיפור חיים אותנטי, סיפור שנשען על יסודות אמיתיים וגולש למרחבי דמיון, וכן הלאה.
במהלך הקריירה שלי ככותבת צללים, וכן כסופרת וכמלווה סופרים צעירים – רכשתי לעצמי כמה וכמה עוגנים, שאני חושבת שעשויים לתמוך בתהליך הכתיבה המאתגר. אני לא מתכוונת לכלים מעשיים של התמודדות עם מחסומי כתיבה [על כך כתבתי מאמר נפרד], אלא על כלים טכניים שמסייעים לי בכל פעם מחדש לעקוף מכשול כזה או אחר, ולצלוח את הדרך.

חדר משלך
הכלי הראשון הוא לגמרי לא שלי, אלא של הסופרת, המבקרת הספרותית והפמיניסטית האנגלייה וירג'יניה וולף; שדיברה לראשונה [בשנת 1929] על כך שכל אישה זקוקה לכסף [לגמרי מסכימה] ולחדר משלה [מה שהיא אמרה!].
את הרעיון שלה אני מגלגלת גם לגברים הכותבים, ומאמינה שכדי שתתאפשר כתיבה נדרשת פינה משלכם. ואכן, לפעמים בלתי אפשרי להקצות חדר שלם לטובת כתיבת ספר. אבל, באמצעים ברי השגה, בהחלט אפשר לייצר פינה מבודדת ואפילו מעוררת השראה.
למה זה חשוב?! פעם אמרה לי סופרת צעירה, שעד שהיא מתפנה מיום העבודה, מהילדים ומסידור הבית, היא מרגישה שאין לה כבר כוחות לשלוף את המחשב מהתיק, לפתוח ולהניח אותו על השולחן, להתיישב מולו וכן הלאה. הקשבתי לה, והצעתי שמראש תחסוך מעצמה את המחסומים האלה. במקום שבכל פעם היא תעבור ככה וככה שלבים, רק כדי להגיע למקלדת; היא יכולה לקצר את השתלשלות הדברים ולייצר מצב שהמחשב נגיש וזמין לפעולה.
תחשבו על זה, שכדי להיכנס למקום מסוים הייתם נדרשים לפתוח שער כבד, אחר כך לעבור בשביל ארוך ותלול, ואז להתמודד עם דלת פלדה עם 17 מפתחות… כמה מעייף זה להיכנס פנימה, לא ככה?!
מעבר לכך, חדר משלכם הוא המרחב האישי שבו תתקיים היצירה. זה עובד בשני הכיוונים. מצד אחד, בני הבית או בני הזוג יהיו מודעים לכך ששם מתבצעת המלאכה שלכם; ויתבקשו שלא להפריע. בהיבט נוסף, קו התחום של החדר הוא למעשה הקו המפריד בין היותכם בני זוג, הורים או כל תפקיד אחר; לבין היותכם סופרים. המעבר הזה חשוב להבנה שלכם. עכשיו סיימתם לטפל באיקס המשימות של הבית, והופ חצייתם את הקו למתחם שבו אתם נטולים מחובות, למעט חובה אחת – כתיבת הספר שלכם.
חבר לעט
עבודת הסופרים מתקיימת לרוב בדד. שעות על גבי שעות, ימים על פני ימים – שהסופרים לבדם. רק הם והדמויות שהן מפרי דמיונם. העבודה העצמאית הזו היא אומנם נפלאה, אבל לא נשכח שאנחנו יצורים חברתיים. אני מניחה שמיד קופצת לכם לראש האגדה האורבנית על הסופרים המיוסרים שכותבים בחדרים אפלוליים, רק תזכרו שזו אגדה. סופרים הם אנשים, שלרוב עוסקים ביום־יום במשרה מלאה או חלקית, ובין לבין מוצאם את זמנם להוציא לאור ספר שבוער בתוכם.
האפשרות לחלוק עם מישהו את התהליך שאתם עוברים, עשויה לספק לכם מנה הגונה של אוויר. אם יש חבר שכותב בעצמו, מה נפלא. אפשר להיפגש אחת לשבוע, שבועיים או בכל תדירות שתראו לנכון, כשכל אחד מדווח על ההתקדמות, מקריא קטע מהכתיבה; כשהשני נותן פידבק ומציע הצעות. המפגש נועד לתחזק את הכתיבה, לשמש כסיעור מוחות פורה, ולהתניע את המשך התהליך.
אם אין לכם חבר לעט, כזה שכותב בעצמו, מה שסביר יותר שיקרה, אני מציעה לבדוק אפשרות לגייס אחד כזה ברשתות החברתיות. אפשר לאתר כותב או כותבת בקבוצת כותבי תוכן או כל קבוצה שעוסקת בספרות [אני מניחה שמתוך קבוצה של אנשים שמתעניינים בספרות, יהיו כמה שיכתבו בעצמם]. תציעו להם את האפשרות לקיים מפגש ניסיון לעבודה משותפת, ואם זה עובד המשיכו להיפגש אחת לתקופה. אפשר לקיים את המפגש באופן פיזי או באונליין. מה שעובד לכם הכי נכון.
היעזרו באשת מקצוע שמלווה תהליכי כתיבה
אדם שעבר את כברת הדרך הזו, עשוי לתמוך עד מאוד בתהליך הכתיבה שלכם. מעבר לכלים ולטכניקות כתיבה, כמו כיצד לבנות ולפתח דמות, מהו העיקר ומהו הטפל, ולאן לקחת את העלילה במקומות שהיא תקועה; המלווה הספרותי ישמש כמעין מנטור לכותב.
בפגישות אונליין שאני מקיימת עם סופרים צעירים, עולים הרבה מאוד נושאים בשיח בינינו, והם לאו דווקא קשורים לכתיבה עצמה. אני אוהבת לפתוח את השיחה בשאלה על חווית הכתיבה בשבוע האחרון, מה עבד ומה פחות, איפה הם מרגישים שהם נתקעו, מה עזר להם לצאת מהתקיעות; וכן הלאה. דרך השאלות שלהם אני לומדת המון על אופי התהליך, ועוזרת להם לשפר אותו.
בשלב הבא אנחנו צוללים כבר לקריאת הטקסטים, שעליהם הם מקבלים משובים.
אני חייבת לציין שבאופן גורף, אני רואה את השיפור שחל בעבודת הכתיבה שלהם. הם משתפרים באיכויות הכתיבה, ולצד זה מאמצים הרגלים של שחרור מחסמי כתיבה, התמסרות, עקביות והתמדה.
סדנת כתיבה
דרך נוספת לקבל גב היא בעזרת סדנת כתיבה. חשוב לדעת שהסדנאות אינן מתמקדות בכותבים באופן אישי, אלא לרוב מכוונות לתהליכים של כתיבה יוצרת. אבל, אם אתם מכווני מטרה, תדעו להמיר כל תרגיל שמתקיים בסדנה לפסקה או יותר מכך- שתשרת אתכם בכתיבת הספר. לפעמים הסדנה פשוט מעוררת רעיון שלא חשבתם עליו קודם, או שהיא פותחת דלת שננעלה.
אני ממליצה בחום לבדוק את החיבור שלכם למנחה הקבוצה, וכן לבחון מיהם האנשים שמצטרפים לסדנה. יש לא מעט סדנאות שדגש רב מושם על כתיבה אינטואיטיבית, כתיבה שהיא רגשית; ואין בהן שום הכוונה וכלים לקדם את איכויות הכתיבה.
לעומת זאת, יש סדנאות שמטרתן העיקרית היא לתת לכותבים כלים מעשיים לכתיבה. בסדנאות האלה מלמדים מהי עלילה, איך בונים דמות, מהו אירוע מחולל, התפתחות העלילה וכן הלאה; בעוד לא מושם כמעט בכלל דגש על מנטורינג שמקדם את תהליך הכתיבה.
בכל מקרה, להיות חלק מקהילה של כותבים, עשוי מאוד לתרום לכם בתהליך האישי.
לגוון את סביבת העבודה
אני מקנחת עם טיפ שעוזר לי מאוד, ואולי גם לכם. היות שאני מתפרנסת בין היתר מכתיבה – עיתונות, דיגיטל והוצאת ספרים לאור; אני מוצאת עצמי ברוב שעות היום יושבת וכותבת מול המסך והמקלדת. הדבר שעוזר לי להיחלץ משגרה אפרורית של כתיבה, כי זה עשוי להתגלגל לשם, זה לשנות את המיקום שלי.
כיוון שאני גרה בבית פרטי, התאפשר לי לייצר מספר מרחבי כתיבה – יש לי משרד חיצוני בחצר, יש לי דלפק שפונה לגינה הירוקה, יש לי חדר שהתפנה לאחרונה והפך לחדר אורחים/עבודה; ובנוסף אני מגוונת את הכתיבה בנדודים – פעם במשרד במתחם נטוורקינג, פעם בבית קפה נחמד ועוד. היציאה מהקופסה מונעת את השקיעה למצב של כתיבה יבשושית.
אני באמת חושבת שכל אחד ואחת יכולים לקיים את ההצעה הזו. אפשר למשל לכתוב בסלון אחרי שהילדים הלכו לישון, אפשר לבקש מחברה טובה להשתמש בבית שלה בשעות שבני הבית אינם, יש ספריות נהדרות שפתוחות לקהל הרחב לעבודה [אחת כזו נמצאת בספרייה הלאומית בירושלים] וכן הלאה.
אני לא יודעת מה מכל מה שהצעתי יעבוד לכם. קחו מה שנראה לכם, ומה שלא, זרקו לפח. בכל מקרה, והכי חשוב – אל תפסיקו לכתוב!
מוזמנים לכתוב אליי על הקושי שלכם בכתיבה, או להתייעץ בכל עניין שעומד בפניכם בתהליך – galitbb7@gmail.com