קרה לכם שהקשבתם למישהו שפתח בסיפור מרתק, אלא שלאחר כמה משפטים תפסה אתכם תחושה חזקה שהלכתם לאיבוד? במצבים שכאלה, אתם ודאי מתבוננים לצדדים בחיפוש אחר עיניי מאזינים נוספים, ובוחנים את מידת תחושת הבלבול גם אצלם. סביר להניח שתצפו ברגעים שכאלה באישונים מתרוצצים בעיניהם של חבריכם, פיהוק או שניים שנפערים לצידכם או זפזופ מהיר במובייל בחיפוש אחר עניין אחר. נראה שהייתם שותפים לחוויית המספר שסיפורו נדד מהעיקר והפליג לעבר מחוזות רחבים של טפל. חבל, אתם חושבים לעצמכם; הסיפור התחיל בכלל לא רע. אם המספר היה רק שומר על הנרטיב המרכזי ולא סוטה כל כך הרבה, הייתם אתם וגם הוא נשכרים מסיפור נפלא.
אנשים יוצאים למסע של סטוריטילינג בעל פה או בכתב, ולא פעם שוכחים בכלל מה רצו לספר מלכתחילה, ובעיקר שוכחים מהו העיקר ומהו הטפל. אז איך יוצאים למסע יום־יומי שכזה, ונשארים על קו החיים של הסיפור מתחילתו ועד סופו?
במאמר הזה אתייחס בעיקר לסיפור שנכתב, אך אני מניחה שתוכלו לשאוב מתוכו רעיונות טובים וליישמם בעת שאתם מספרים לחבר'ה סיפור טוב שהתרחש אצלכם לאחרונה. כמובן, שתחילה צפוי שתידרשו להתאמץ כדי לסגל את הרגל מספרי הסיפורים המוצלחים. אולם עם הזמן, כמו בכל דבר שמתאמנים עליו בהתמדה, ההרגל עשוי להפוך לדפוס שגור. לכן, אל תרימו ידיים לאור הגל הראשון של הקושי, הוא יחלוף. אולם סביר שיבואו בעקבותיו גלים נוספים. בכל זאת, ככל שתתעקשו ותתמידו, כך ישקטו לאיטם ההרגלים הנושנים והתנגדויות שבאים לצידם.
מהו המסר שאתם מביאים איתכם בסל הסיפורי?
כשמדברים על מסר, המחשבה מיד רצה לכיוון עולמות של שיווק; ואומנם מספרי סיפורים צריכים להיזהר מפני מעידה למוקשי הסיפור הפרסומי. בכל זאת, כשאנחנו מספרים סיפור מתקיים בכל זאת איזה שהוא תהליך של מכירה. אנחנו מוכרים את הסיפור שלנו למאזינים, או שנפסיד בדרך למספר מיומן ומרתק אחר. לכן לכל סיפור, באשר הוא, צריך להיות מסר מרכזי.
שנייה לפני שפוצחים את הפה, צריכה לרוץ בראשכם המחשבה על המסר. ובמילים אחרות – מה אתם רוצים לומר דרך הסיפור. הנה מספר דוגמאות למסר אפשרי:
- להמחיש סכנה מסוימת שעשויה להופיע אם המאזינים לא יהיו ערים לסימנים.
- לתאר מסע שעברתם מנקודה אחת לשנייה, ולקנח עם התובנה שהפקתם מהמסע.
- לתאר תהליך התפתחותי. אין זה חייב להיות תהליך ארוך שנים. בהחלט ניתן לתאר דרך סיפור קצר תהליך קצרצר של התפתחות, כמו יכולת חדשה שרכשתם בעקבות מפגש חברתי.
- לשתף בסיפור שמעביר את המאזינים חוויה רגשית מיוחדת. זו יכולה להיות חוויה מצחיקה או מרגשת ומפעימה, כשהשמיים הם הגבול.
- רגע נוסטלגי שנקרה בדרככם במהלך השבוע האחרון.
- הפתעות החיים. משהו בלתי שגרתי שאנשים אינם מצפים להיתקל בו בחיי היום־יום.
הימנעו מהיצמדות לפרטים חסרי חשיבות
"אתם לא יודעים מה קרה לי השבוע. ביום שלישי… לא! ביום רביעי. רגע! באיזה יום הייתה החתונה של ירדן ואיתי? בשני? שנייה… חייבת להיזכר…" סיפור שמתחיל כך, או נתקל באמצע במכשול של פרט שולי, שתכלס לא מעניין אף אחד מהמאזינים, דינו לשעמם את מאזיניו.
הדבר החשוב שיש לשים אליו לב הוא למי זה באמת חשוב הפרט הקטן שעליו אתם מתעקשים כל כך, ועד כמה חסרונו עשוי לגרוע מהסיפור? פרטים כמו היום שבו התרחש המאורע, ולפעמים המיקום שבו התרחש המאורע, עשוי במקרים מסוימים להיות אומנם מהותיים, ולתפקד כאבן דרך בסיפור.
מצד שני הם יכולים להיות חסרי משמעות לחלוטין. למשל, אם מרכז הסיפור נעוץ בדינמיקה שבין שתי דמויות – המספר וחבר טוב־טוב שעימו הוא נפגש אחרי עשור שבו הם שמרו על שתיקה רועמת; הפרט על מיקום המפגש עשוי להיות משני עד לא חשוב כלל. אם המפגש התרחש במגרש החניה בסופרמרקט או אולי במתחם של פסטיבל, לא ישנה את הדיאלוג שהתקיים בין השניים, או את המעבר הדומם שבו חלפו הם אחד על פני השני מבלי לומר מילה.
מצד שני, המיקום לפעמים מסייע למאזינים לצייר את ההקשר שעל הרקע שלו התרחש המפגש, לקבל מידע על הרגלים של הדמות הנוספת, לצבוע את הסיפור בתפאורה וכן הלאה.
לכן, אין פה כלל של ברזל. חשוב מאוד לברר עם עצמכם עד כמה המרכיב הספציפי בסיפור הוא חשוב. ההמלצה שלי היא להשקיע מאמץ מהיר ולהפעיל את שיקול הדעת אם להתעכב על הפרט שנשכח או להתקדם עם המקצב הסיפורי.
הסירו את השוליים הטפלים
סיפור צריך לנוע על ציר מרכזי אחד. כאשר ככל שהוא מתארך, כך ניתן לסטות ממנו לשוליים ולספר תתי סיפורים קטנים. מנגד, ככל שהוא קצר יותר, כך צריך להיזהר מפני הנטייה לזלוג לסיפורי השוליים שוב ושוב, שמא המאזינים יפרשו איתנו לסיפור צדדי ולא ישובו להקשיב לנו כשנחזור לעיקר.
שוליים סיפוריים יכולים בהחלט לצבוע את הסיפור. אבל היזהרו מפני הנטייה להשתכר בתחושת הסיפור השולי, ולזרום אליו בכל הזדמנות אפשרית. לרוב רובם של האנשים קשה מאוד להחזיק את הקשב לאורך זמן, וגיחות מרובות הצידה עלולות לגרום להם לאבד את הקשב במהירות.
לכן הישארו לרוב על הקו המרכזי, ורק אם הסיפור השולי משרת את הסיפור המרכזי ומעצים אותו, היעזרו בו. רק הקפידו על מינון נכון שבו אתם גולשים מהעיקר לטפל.
הדינמיקה של הסיפור
אני זוכרת שיצאתי למסע הקשבה ארוך במיוחד, לאישה שסיפרה על הדרך שבה נסעה עם רכבה בשעת לילה מאוחרת כשערפל כבד עוטה את סביבתה. הסיפור נמשך כרבע שעה, ואני נשבעת שכך היה, ושום דבר לא קרה בו מלבד נסיעה בערפל כבד, כשזו לוותה באימה. היא נסעה ונסעה, ולא ראתה כלום, ונסעה לאט, ולא ראתה כלום… וכך נמשך הסיפור על קו חיים מאוזן אחד, ללא עליות, ללא תפניות וללא מוסר השכל בסופו. כיוון שהייתי המאזינה היחידה, וכיוון שחשתי כבוד כלפיה, נאלצתי להאזין לסיפור מתחילתו ועד סופו, כשאני חונקת גניחת צחוק שאיימה מדי פעם להתפרץ החוצה.
סיפור אינו נע על קו ישר, כיוון שתנועה על קו ישר אינה שונה בהרבה מעמידה במקום. העלילה של הסיפור חייבת לנוע בין מעלה ומטה, לעיתים היא תנוע אומנם על מישור, אך לא תשהה בו זמן ממושך.
יש כנראה עוד שורה ארוכה של טיפים ועצות כיצד לספר סיפורים בצורה מעניינת וממגנטת. אבל כמו בכל סיפור טוב, מומלץ להשאיר את המאזינים עם טעם של עוד בסופו. במאמר הזה קיבלתם כלים משמעותיים, וכעת גשו למלאכה והתנסו באחד או שניים מתוכם.