קטגוריה: טור אישי

כולנו מספרים סיפורים. יש לנו את זה בטבע. בבלוג חדש אני צוללת למשמעויות שנגזרות מהבחירה לספר סיפורים שלא עברו שכתוב או מחשבה מקדימה

כתיבה איכותית עם גוון אישי מתרחשת למעשה כשהכותב עצמו מגוון ועשיר. לשם כך נדרשת הרחבת אופקים. במאמר אני מסבירה את הקשר בין השניים, ולמה בעצם כל אחד ואחת יכולים לעשות זאת.

בבלוג תוכלו למצוא את אבני הדרך לכתיבת ביוגרפיה אישית. מוזמנים לקרוא, להביע עמדה, לשאול שאלות ואני אשתדל להשיב ולהרחיב בהתאם לנדרש

כתיבה והפקה של ספר הנצחה היא מסע מרגש, כואב ומלא בגעגוע. איך יוצאים לדרך? מאיפה מתחילים? מה לכתוב? איך לבנות ולהרכיב? והכי חשוב – האם נוכל לעמוד במסע הנוגע כל כך. במאמר הבא אני מספרת על הנגיעה האישית שלי לסיפורי הנצחה, ודרך סיפור ייחודי של הנצחה, מתארת תהליך שעוצמתו מהדהדת הרבה מעבר לגבולות המוכר.

לפני די הרבה שנים כשהבת הצעירה שלי הייתה בת שש או אולי בת שבע, היא שאלה חבר משפחה: "תגיד, כמה עולה כרטיס?" הוא לא הבין והשיב לה בשאלה: "כרטיס למה?" והיא בנונשלנטיות ענתה לו: "לסרט… זה שאתה חי בו". כמובן שהבדיחה שלה גרמה לכולנו להתפקע מצחוק באותו זמן, אבל לאחרונה …

"מה את עושה היום?" שאל אותי בעלי היקר בבוקר סגרירי אחד. הוא קצת היה מופתע, כי בניגוד ליקיצה הטבעית שלי שבה אני נוהגת לנתר מהמיטה, להתארגן במרץ, על הדרך לקפל כביסה ממכונה אחת או שתיים, להקפיץ ארוחת צהריים לילדים, ולחטוף קפה בדרך לשיעור הספורט הקבוע, במקום כל אלה נשארתי במיטה …